שאלת חקר: האם זה מותר לחשוף מידע פולשני על פרשה כלשהי שיש לה התר פרסום או שהעיתונאי צריך להתחשב בציבור ולחסוך ממנו מראות קשים ?
דילמה: האם עיתונאי אמור להפעיל שיקול דעת הגם שהמקרה לא מעוגן באתיקה או בחוק?
שיטת המחקר:
הצורה שבה ארצה לבדוק את שיטת היא המחקר שלי היא בעזרת הראיונות, ובתוך הראיונות אני אשאל מספר שאלות חקר אשר יביאו לי תשובה לשאלת המחקר והדילמה. אני רוצה לפנות לאנשים אשר עובדים בתקשורת, צלמי שטח ובנוסף גם לראיין מספר אנשים אקראיים ולראות מה דעתם בנושא של החשיפה למראות קשים.
תכנית עבודה:
1. הדבר הראשון שאעשה הוא אשלח מייל לכל אחד מן המרואיינים שלי: דוד רגב, זיו קורן ו-3 נציגים משלוש מקומות שונים, ערוץ 22/ ערוץ 10, הרשות השנייה ורשות השידור. כאשר הם יענו לי ויסכימו אני אשלח להם מספר שאלות שקשורות לנושא שלי.
2. אעקוב אחרי חדשות הערב ואראה את הפרסומים שלהם ותכני השידור
3. אראיין מספר אנשים אקראיים שיענו לי על השאלה, האם הם חוו פגיעה מן הצפייה במראות קשים בטלוויזיה והאם זה מוסרי מבחינתם.
אני הולכת לראיין מספר אנשים מרכזיים:
- דוד רגב: נציג תלונות הציבור שיאמר לי האם הגיעו אליו מספר תלונות לגבי הצפייה במראות קשים?
- זיו קורן: צלם שטח אשר מצלם המון תמונות שמשקפות את המציאות והמון מראות קשים
- נציג מערוץ 22\ ערוץ 10
- נציג מהרשות השנייה
- נציג מרשות השידור
שאלות אותן ארצה לשאול ואעשה זאת בעזרת המייל\ שיחת פלאפון:
- האם הגיעו בשנים האחרונות תלונות מן הציבור אשר צפה במראות הקשים ושאנשים כבר ראו יותר מדי ונהיו חסינים?
- האם הזעזוע המוצג משפיע על המדינה ועל ההתנהלות של האנשים שחיים בה?
- האם את\ה חושב שהאכיפה נגד פרסום תמונות קשים יכולה להתבצע?
-האם את\ה חושב שזה טוב שילדים נחשפים למראות כאלו מכיוון שזה מחשל אותם?
- האם זה נכון להראות תמונות קשות ממלחמה לילדים בני 18 לפני גיוס, מכיוון שזה מחשל אותם, או האם זה לא מוסרי וזה יוריד להם את החשק להתגייס?
שאלת המחקר שלי:
האם זה מותר לחשוף מידע פולשני על פרשה כלשהי שיש לה התר פרסום או שהעיתונאי צריך להתחשב בציבור ולחסוך ממנו מראות קשים?
דילמה:
האם עיתונאי אמור להפעיל שיקול דעת הגם שהמקרה לא מעוגן באתיקה או בחוק?
ממצאים:
ממצא ראשון:
רצח תאיר ראדה, אירע ב6 בדצמבר 2006 בבית הספר נופי גולן שבקצרין. לאחר הרצח, עיתונאים רבים סיקרו את העניין ותמונות רבות קשות לצפייה של הגופה וסימני האלימות הופצו באתרי האינטרנט. בסרטון הבא ניתן לראות שהעורך דין חיים סדובסקי מראה איך אפשר לתפור חף מפשע. הכוונה היא שהוא מראה כיצד אפשר להכניס אדם חף מפשע לכלא, מבלי שעשה דבר. אפילו כשכוונתו די אחרת מן הנושא הוא בכל זאת הכניס תמונות די קשות של התמונה, תמונות שמציגות סימני אלימות והמון דם מפוזר ותכנים אלו לא הולמים ואפילו די קשים לצפייה.
סדום - רומן זדורוב מורשע ברצח באמצעות בידוי ראיות
ממצא שני:
תמונות קשות לצפייה: כך נדרס שוטר בנצרת
ממצא שלישי:
התמונה מסוריה שמזעזעת את העולם
ממצא רביעי:
האסון בכרמל הייתה שריפת יער נרחבת, שנמשכה כ-4 ימים. במהלך השריפה נספו 44 אנשים וביניהם אנשי כיבוי אש, משטרה ועוד אנשים שהיו באזור. במהלך השריפה צילמו תמונות רבות קשות לצפייה של גופות, ואנשים מכוסים בניילון. תמונות אלו קשות לצפייה ובמיוחד לבני המשפחה אשר יכולים לראות את תמונות אלו בכל רגע נתון מכיוון שהן מופיעות באינטרנט.
null
ממצא חמישי:
תמונות קשות מסוריה: אב קובר את שני ילדיו באידליב
תמונות קשות שמתפרסמות היום ברשת ממחישות את הזוועות בעקבות המתקפה הכימית שהתחוללה לפני יומיים באזור אידליב שבסוריה. בתמונות, שפורסמו בין השאר ב"בילד" הגרמני, נראה אב הנושא את שתי גופות ילדיו הקטנים על כפיו בדרך לקבורה. בתוך כך, מאז המתקפה מתפרסמים דיווחים שונים בכלי התקשורת בעולם בנוגע למניין ההרוגים.
בהתחלה רציתי לבדוק ולחקור את הנושא שלי בעזרת כמה גורמים: הראשון הוא זיו קורן, צלם שטח המפרסם המון תמונות. השני הוא דוד רגב- נציג תלונות הציבור, שבעזרת תשובותיו אבדוק אם הוא נתקל באנשים מסוימים מן העם שפנו אליו בעבר עקב חשיפה במראות קשים ושלושת הגורמים האחרים הם מהרשויות הטלוויזיונית: רשות השידור, הרשות השנייה ונציג מערוץ 22/ מערוץ 10. עקב תשובותיהם של כל אחד מן האנשים האלו אסכם ואגיע לתשובה על שאלת החקר שלי. לאחר ששלחתי לכל הגורמים הנ"ל את השאלות שלי חיכיתי לתשובה, אך המענה היה די קשה. לא קיבלתי מענה זמין כלל ולכן החלטתי לשנות את שיטת המחקר שלי. לקחתי כ-5 כתבות/ סרטונים המתארים מראות קשים וניתחתי כל אחד מהם בקצרה, ובכך ניתן לראות שזה מתקשר לנושא שלי.
הסקתי מספר מסקנות היכולות לענות על שאלת החקר שלי. הממצא הראשון שלי מתאר את הרצח של הנערה תאיר ראדה. בחלק זה הצגתי סרטון של חיים סדובסקי (עו"ד) ששם הוא מסביר איך תפרו חף משפע. כוונתי בממצא זה היא להראות שגם כאשר יש כוונה לעשות סרטון המשקף משהו חשוב מאוד בעל מטרה, עדיין בוחרים להציג בו מראות קשים, תמונות של דם ושל הגופה של הנערה שלא בהכרח כל הצופים ירצו לראות.
האנשים נהיו מאוד חסינים למראות הקשים ואף מזוכיסטים. התקשורת חושפת מראות קשים כל הזמן, מראה כתבות ותמונות נוראיות ואפילו בחלק מן המקרים מזהירה מראש על צפייה במראות קשים, אך אנחנו עדיין בוחרים לראות ולהסתכל בידיעה שאנחנו חסינים למראות האלה מכיוון שאנו נתקלים בהם ביום יום בכל הרשתות החברתיות. קשה לברוח מן התמונות הקשות האלו, היום כל אחד יכול לצלם תמונה/ סרטון במכשיר הנייד שלו וזה מופץ בכל הרשתות החברתיות. האכיפה על כך מאוד קשה. כל בעלי הפלאפון הנייד הפכו להיות החדשות החמות שלנו ובעזרתם אפשר להתעדכן בכל האירועים הקשים שקורים בכל מקום בכל זמן, מבלי לחכות לחדשות של הערב.
השאלה שלי עוסקת בהתחשבות של העיתונאי והחדשות בציבור. האם העיתונאי חייב לשים תמונות קשות לצפייה בכתבה שלו, למרות שיש לו התר פרסום, או שהוא יפעל מן הרגש שלו ויבחר לא לשים אותם מכיוון שהוא יודע שיש ילדים קטנים שצופים ונפשות של בני אדם. העבודה שלי ענתה לי בבירור על השאלה הזאת.
רוב העיתונאים בוחרים לשים תמונות קשות לצפייה. הם יודעים שמה שמושך את הקהל הרחב זה סמים, מין, אלימות, אלכוהול ועוד. הם לוקחים בחשבון שבני האדם הצופים בתכניות ובשידורים נהיו מאוד חסינים לכל התמונות האלו ולכל הפרסום האלו. אך שוב אני מעלה את עניין הילדים. האם העיתונאים מתחשבים בילדים שיושבים לראות חדשות עם ההורים שלהם בשמונה בערב?
התשובה היא לא. הם לא מתחשבים מכיוון שעניין הכתבות הפך להיות כמו שוק. למי שיש יותר מידע עסיסי שקשה לצפייה, הוא יבחר בתור זה שיש לו את הכתבה הטובה ביותר, בתור זה שיש לו את הידיעות והחדשות הכי מרעישות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה